טניה פינקלנטורופתית · הרבליסטית קלינית
→ חזרה לחדשות ולמאמרי העומק

טניה פינקל · נטורופתית והרבליסטית קלינית

למה אני רעבה כל הזמן אחרי גיל 40? מה הגוף שלך מנסה להגיד

קריאה של 6 דקות

את מסיימת ארוחת בוקר, וכעבור שעה כבר מחפשת משהו קטן ליד הקפה. בצהריים את שוב רעבה, ובערב נדמה לך ששום ארוחה לא מספיקה. אולי כבר שאלת את עצמך למה אני רעבה כל הזמן, למרות שאת משתדלת לאכול מסודר. אני פוגשת נשים שמרגישות שהרעב הזה מעיד על חוסר שליטה, ומנסות להתאפק עוד יותר. אבל רעב מתמיד הוא לא חולשה. לפעמים זו הדרך של הגוף לומר שהוא לא מקבל את מה שהוא צריך.

למה אני רעבה כל הזמן דווקא אחרי גיל 40?

השאלה הזאת עולה אצלי הרבה, במיוחד מנשים שאומרות לי: ״פעם הייתי אוכלת ככה ומסתדרת״. אני מאמינה להן. אחרי גיל 40 הגוף עשוי להגיב אחרת להרגלים שהיו מוכרים לך שנים. שינויים הורמונליים יכולים להשפיע על התיאבון ועל הדרך שבה הגוף מגיב לאוכל, אבל הם לא הסיפור היחיד. גם מה שקורה לאורך היום בצלחת שלך משנה.

לא פעם אני שומעת מאישה שהיא ״כמעט לא אוכלת״, ואז מתברר שהיא שותה קפה בבוקר, אוכלת סלט קטן בצהריים ומגיעה לערב מותשת מרעב. היא לא המציאה את הרעב הזה. הגוף צריך אוכל, ואכילה מעטה מדי לאורך זמן עלולה להאט את חילוף החומרים. הניסיון לאכול פחות ופחות יכול להשאיר אותך עסוקה באוכל במשך כל היום.

יש גם ימים שבהם הארוחות נראות מסודרות על הנייר, אבל לא מחזיקות אותך שבעה. פרוסת לחם עם ממרח מתוק וקפה היא ארוחת בוקר שאפשר להכין במהירות לפני היציאה מהבית. אם אין בה מספיק חלבון, ייתכן שתמצאי את עצמך מול המקרר עוד לפני שהגיע הצהריים. זה לא אומר שאסור לך לאכול לחם. זה אומר שכדאי להסתכל על הארוחה כולה.

אני מבקשת ממך להחליף לרגע את השאלה ״איך אני מפסיקה להיות רעבה״ בשאלה ״מה הרעב שלי מספר לי״. האם הוא מופיע תמיד אחרי אותה ארוחה? האם הוא מתחזק דווקא ביום שבו דילגת על ארוחת צהריים? התשובות האלה עוזרות לראות דפוס. הן הרבה יותר מועילות מעוד ניסיון להחזיק מעמד בכוח.

מה הרעב מנסה להגיד לך על הארוחות שלך

רעב שחוזר זמן קצר אחרי ארוחה יכול לרמוז שהארוחה לא נתנה לך מספיק שובע. זה קורה, למשל, עם קערת ירקות גדולה שנראית כמו ארוחה שלמה, אבל אין בה מקור ברור לחלבון. אני אוהבת ירקות, ואפשר לאכול מהם בנדיבות. רק שלא הייתי מצפה מהם לעשות לבדם את העבודה של ביצה, דג, טופו או קטניות.

לפי קוד מטבולי, אני מכוונת לשלוש ארוחות ביום, עם חלבון בכל אחת מהן ובלי נשנושים בין הארוחות. המטרה אינה להתעלם מרעב עד הארוחה הבאה. להפך. אם קשה לך להגיע אליה בלי לחפש משהו לאכול, זה סימן שכדאי לבדוק מה היה בארוחה הקודמת. לפעמים שינוי קטן במה שמונח בצלחת עושה את הארוחה מספקת יותר.

תחשבי על ארוחת צהריים במטבח שלך: סלט חתוך, חביתה, מעט טחינה ופרוסת לחם. יש כאן ירקות, חלבון ושומן, וגם פחמימה. לפי קוד מטבולי, סדר האכילה מתחיל בירקות, ממשיך לחלבון ולשומן, ומשאיר את הפחמימה לסוף. את לא צריכה לאכול לפי שעון עצר. אפשר פשוט להתחיל בכמה ביסים מהסלט לפני שממשיכים לשאר הצלחת.

גם פחמימות אינן אויב. אני פוגשת נשים שמוותרות עליהן לגמרי, ואז תוהות למה הן חושבות על עוגייה כל אחר הצהריים. בקוד המטבולי יש מקום לשלוש עד ארבע מנות פחמימה ביום. גם פרי נספר כפחמימה, ולכן ההכוונה היא לאחד או שניים ביום. הרעיון הוא לתת לפחמימה מקום בארוחות, במקום לאכול אותה באקראי בכל פעם שהרעב חוזר.

מה קורה בין הארוחות לסוכר בדם

יש רעב שמגיע בהדרגה, ויש תחושה דחופה של ״אני חייבת משהו עכשיו״. את מכירה אולי את הרגע הזה בארבע אחר הצהריים: את פותחת מגירה, מוצאת עוגייה ואוכלת אותה בעמידה, עוד לפני שהספקת לשאול אם את רעבה. אני לא מסתכלת על הרגע הזה כעל כישלון. אני מסתכלת על מה שאכלת קודם, ועל הזמן שעבר מאז.

רמת הסוכר בדם משתנה באופן טבעי אחרי אכילה. הרכב הארוחה יכול להשפיע על השינויים האלה, וגם על תחושת השובע בהמשך. ארוחה שמבוססת בעיקר על פחמימה, בלי מספיק חלבון ושומן, עלולה להשאיר חלק מהנשים רעבות שוב מהר יחסית. לכן איזון הסוכר והאינסולין הוא בסיס בעבודה שלי. לא מתוך פחד מאוכל, אלא מתוך רצון שהיום שלך ירגיש יציב יותר.

נשנוש מתוק בין הארוחות עשוי להרגיע רעב לרגע, אבל לא תמיד עונה על מה שהיה חסר בארוחה. גם שתייה מתוקה יכולה להיכנס ליום בלי שתרגישי שאכלת משהו, ולכן אני לא ממליצה עליה כהרגל. אם את מגיעה לקפה של אחר הצהריים רעבה מאוד, שווה לחזור בראש לארוחת הצהריים. האם אכלת מספיק? האם היה בה חלבון? לפעמים התשובה נמצאת שם.

איך לבנות יום אכילה שמשאיר אותך שבעה

אם המחשבה על שלוש ארוחות ביום נשמעת לך כמו עוד חוק שצריך לעמוד בו, אני מבינה אותך. אצלי זו לא רשימת הוראות שתולים על המקרר. זו דרך לשאול שאלה פשוטה: האם הארוחות שלך נותנות לך מספיק כדי להמשיך את היום בלי להיות עסוקה כל הזמן באוכל? לא חייבים לשנות את כל המטבח כדי להתחיל לענות עליה.

בבוקר, למשל, כוס קפה ופרוסת עוגה עשויות להרגיש כמו ארוחה, אבל אם את רעבה כבר בדרך לעבודה, כדאי לבדוק מה חסר שם. אפשר להכין חביתה לצד ירקות ופרוסת לחם, או לבחור יוגורט עם פרי כחלק מארוחה מסודרת. אם את משתמשת בחלב צמחי לקפה, אני מעדיפה חלב סויה על פני רוב החלופות. במוצרי חלב, אני נוטה להעדיף מוצרי עיזים על פני מוצרי פרה אחרי גיל 40. אלה אפשרויות, לא מבחן שאת צריכה לעבור.

גם בצהריים ובערב לא צריך להמציא מנות מסובכות. סיר עדשים שהכנת אתמול, ירקות חתוכים וקצת שמן זית יכולים להפוך לארוחה שיושבים לאכול, במקום לנקר ממנה בכל פעם שעוברים במטבח. בקוד מטבולי אני מתייחסת גם לשומן כחלק מהארוחה, בדרך כלל ארבע עד שש מנות לאורך היום, לפי מה שמתאים לך. ירקות רגילים יכולים לתפוס מקום נדיב בצלחת. תפוח אדמה ובטטה, לעומתם, נספרים כפחמימה.

יש מקום גם למשהו מתוק שאת אוהבת. ההכוונה בקוד מטבולי היא עד שלושה פינוקים בשבוע, ולא כי צריך להרוויח אותם. אני מעדיפה שתבחרי מתי מתאים לך לאכול עוגה ותיהני ממנה בישיבה, במקום שתגיעי אליה מותשת אחרי יום שבו בקושי אכלת. אם הרעב חוזר שוב ושוב למרות ארוחות שנראות לך מספקות, לא הייתי מבקשת ממך פשוט להתאפק. הייתי עוצרת לבדוק מה קורה.

מתי כדאי לבדוק את הרעב עם אשת מקצוע

לפעמים את מסתכלת על הצלחת ולא מוצאת הסבר ברור. את אוכלת ארוחות מסודרות, ובכל זאת רעבה רוב היום. אולי הרעב התחיל בתקופה של שינה לא טובה, ואולי הוא מלווה בצמא חריג או בעייפות שלא הכרת. במצב כזה לא כדאי לנחש שהכול קשור לכוח רצון, וגם לא להניח ששינוי בתפריט יפתור הכול.

רעב הוא תחושה אמיתית, אבל אין לו תמיד סיבה אחת. שינויים בגוף סביב גיל 40 יכולים להשפיע על התיאבון, וכך גם הרגלי אכילה, עומס יומיומי ומצבים רפואיים. אני לא מאבחנת את הסיבה לרעב דרך מאמר. אם הוא חדש, עוצמתי או מלווה בתסמינים שמדאיגים אותך, פני לרופאה שלך כדי לברר מה נכון לבדוק. גם אם את נוטלת תרופות, כדאי להביא אותן בחשבון לפני שינוי בהרגלי האכילה.

בפגישה עם אשת מקצוע אפשר להתחיל דווקא ממה שקורה ביום רגיל, לא מיום שבו הצלחת לאכול בדיוק לפי תוכנית. מה אכלת לפני שהרעב הגיע, האם יש שעות שבהן את מדלגת על ארוחה, ואיך את מרגישה אחריה. אני רואה אצל נשים רבות שדווקא הצמצום המתמשך מקשה עליהן לזהות מתי הן שבעות. אכילה מעטה מדי לאורך זמן עלולה להביא את הגוף להסתגל להוצאה נמוכה יותר של אנרגיה. לכן השאלה הראשונה שלי אינה מה עוד אפשר להוריד מהצלחת.

אם את רוצה לקרוא על הדרך שבה אני מסדרת את העקרונות האלה ליום אכילה, כתבתי על הקוד המטבולי. את יכולה לקחת משם רעיון אחד שמתאים למטבח ולשגרה שלך, ולשים לב איך הוא מרגיש לך. אין צורך להפוך כל תחושת רעב לבעיה שצריך לפתור מיד. יש ערך גם בעצירה, בהתבוננות ובפנייה לעזרה כשמשהו לא מסתדר.

אם את שואלת את עצמך למה אני רעבה כל הזמן, אני רוצה שתדעי שהשאלה הזאת ראויה לתשומת לב, לא לביקורת. הגוף שלך לא מבקש ממך להיות קשוחה יותר. מותר לך לאכול מספיק, להקשיב למה שאת מרגישה ולברר את מה שעדיין לא ברור לך.

חשוב לי לומר שהמידע כאן הוא חינוכי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. אני נטורופתית והרבליסטית קלינית, לא רופאה. אם יש לך מצב רפואי כלשהו או שאת נוטלת תרופות, מומלץ להתייעץ עם הרופא שלך לפני כל שינוי משמעותי בתזונה או באורח החיים.

רוצה עוד טיפים לאיזון הורמונלי?

השאירי מייל ותקבלי תוכן מעשי לירידה במשקל ואיזון אחרי גיל 40, ישירות אלייך.

רוצה ליישם את זה בגוף שלך?

הקוד המטבולי לוקח אותך צעד צעד לשחרר את התקיעות במשקל אחרי 40, מהבית ובקצב שלך, בלי דיאטות מייסרות.