טניה פינקל · נטורופתית והרבליסטית קלינית
ירידה במשקל בגיל 60: כן, אפשר. מאיפה מתחילים?
קריאה של 7 דקות
את מסתכלת על מה שאת אוכלת, משתדלת לזוז, ובכל זאת המשקל לא משתנה. אולי כבר שמעת שבגילך צריך פשוט להשלים עם זה. אני מבינה כמה מתסכל לשמוע את המשפט הזה, במיוחד אחרי שניסית שוב ושוב. ירידה במשקל בגיל 60 אפשרית, אבל לא תמיד דרך מה שעבד לך בעבר. לפני שמחפשים עוד תפריט, כדאי להבין מה השתנה ומה הגוף שלך צריך עכשיו.
ירידה במשקל בגיל 60: למה מה שעבד פעם כבר לא עובד?
יכול להיות שפעם הספיק לך לוותר על לחם בערב, ואחרי תקופה הרגשת שינוי. היום את עושה את אותו הדבר, נשארת רעבה, ושום דבר לא זז. זה לא אומר שאת לא מתאמצת מספיק. הגוף שלך השתנה לאורך השנים, וגם סדר היום שלך לא בהכרח נראה כמו פעם. לכן ניסיון לשחזר פתרון ישן עלול להשאיר אותך בעיקר עם תחושת כישלון.
בגיל הזה, שינויים במסת השריר ובהרכב הגוף יכולים להשפיע על כמות האנרגיה שאת צריכה. גם השינויים ההורמונליים של גיל המעבר עשויים להשפיע על פיזור השומן ועל האופן שבו הגוף מגיב לאוכל. זה לא קורה באותה צורה אצל כל אישה. אני רואה נשים שאוכלות מעט מאוד במשך היום, ובכל זאת מרגישות שהן תקועות. לא תמיד התשובה היא לצמצם עוד.
יש גם את החיים עצמם. אולי את ישנה פחות טוב, עסוקה בטיפול בהורים מבוגרים, או מגיעה לארוחת ערב אחרי יום שבו בקושי ישבת לאכול. במצב כזה קשה לזהות רעב ושובע, גם אם את מכירה היטב את כללי התזונה. אני מעדיפה להתחיל ממה שקורה אצלך ביום רגיל, ולא מתפריט שנראה טוב על הדף אבל לא מתאים למטבח שלך.
ירידה במשקל בגיל 60 לא צריכה להתחיל במלחמה עם הגוף. היא יכולה להתחיל בשאלה פשוטה יותר: האם הארוחות שלך משביעות אותך, והאם יש ביניהן סדר שאת מסוגלת לקיים? אלה שאלות פחות דרמטיות מהבטחה להפסיק לאכול פחמימות. אבל הן נותנות לנו תמונה טובה יותר של מה שקורה אצלך.
מה משתנה בשריר, בשובע ובתגובה לאוכל
השריר חשוב ליכולת שלך לקום מהכיסא, לעלות במדרגות ולסחוב שקיות מהסופר. עם הגיל, ובמיוחד אם אינך פעילה או אם אכלת מעט לאורך תקופות ארוכות, מסת השריר עלולה לרדת. לכן אני לא מסתכלת רק על המספר במשקל. אני שואלת גם מה יש בצלחת שלך, ואם יש בה מספיק אוכל כדי שתוכלי לעבור את היום בלי להרגיש מותשת.
חלבון בכל ארוחה הוא מקום טוב להתחיל ממנו. בבוקר זו יכולה להיות ביצה לצד ירקות, ובצהריים דג או קטניות שאת אוהבת. לא צריך להפוך כל ארוחה לפרויקט. המטרה היא שלא תישארי עם קפה ופרוסת לחם בלבד, ואז תתהי למה אחר הצהריים את מחפשת משהו מתוק. שובע הוא לא מבחן של כוח רצון. הוא קשור גם למה שאכלת קודם.
גם התגובה לאוכל עשויה להשתנות. אצל חלק מהנשים נעשה קשה יותר לשמור על רמות סוכר יציבות לאורך היום, במיוחד אם הארוחות קטנות מדי ואחריהן מגיעים נשנושים תכופים. בקוד מטבולי אני נותנת מקום לארוחות מסודרות ולחלבון שמשביע, מתוך מחשבה על איזון סוכר ואינסולין. זה לא אומר שאת צריכה לפחד מפחמימות. זה אומר שכדאי לשים לב איך את משלבת אותן בארוחה.
אני רוצה שתחשבי על ארוחת צהריים מוכרת: קצת אורז ישר מהסיר, ואחריו כמה ביסים בעמידה בזמן שאת מסדרת את המטבח. לא כי עשית משהו לא בסדר. פשוט לפעמים לא הייתה שם ארוחה שלמה. אם תוסיפי לצלחת ירקות ומקור לחלבון, ותשבי לאכול, ייתכן שתוכלי להרגיש טוב יותר מה באמת משביע אותך.
למה לא כדאי להתחיל בעוד דיאטה מצמצמת
אני מכירה את הרגע שבו את אומרת לעצמך: ממחר בלי לחם, בלי פירות, וארוחת ערב רק אם אהיה ממש רעבה. אחרי שבועות של תקיעות, הרצון לעשות משהו חד וברור מובן לגמרי. אבל קיצוץ חד באוכל עלול להשאיר אותך רעבה ולפגוע גם במסת השריר. אכילה מעטה מדי לאורך זמן עשויה להאט את חילוף החומרים, וזה רחוק ממה שאת מנסה להשיג.
דיאטה מצמצמת גם דורשת ממך להתעלם מהחיים. יש ארוחת שישי, יש יום עמוס שבו לא הספקת להכין אוכל, ויש ערב שבו את פשוט רוצה לאכול עם המשפחה. אם כל חריגה מרגישה כמו כישלון, קשה להמשיך. אני לא רוצה שתפחדי מארוחה רגילה. אני רוצה שתוכלי להבין מה חסר בה ומה יעזור לך להיות שבעה אחריה.
עוד דבר שאני שומעת בקליניקה הוא: ״אני אוכלת כמעט כלום, אז איך אני לא יורדת?״ לפעמים אותה אישה מדלגת על צהריים, טועמת משהו ליד השיש, ומגיעה לערב רעבה מאוד. זה לא עניין של חוסר מודעות. רעב מצטבר מקשה לבחור בנחת. לפני שמורידים עוד מאכלים מהתפריט, כדאי לראות אם בכלל אכלת ארוחות מספקות במהלך היום.
לכן אני לא מבקשת ממך להתחיל מוויתור גדול. אם את מרגישה שירידה במשקל בגיל 60 הפכה לרשימת איסורים, אפשר לעצור רגע ולהתבונן ביום האכילה שלך בלי לשפוט אותו. מה אכלת בבוקר, איפה ישבת בצהריים, ומתי הרעב הופיע שוב? התשובות לשאלות האלה יכולות לכוון אותנו לצעד הבא.
השלב הראשון: להסתכל על סדר היום שלך סביב האוכל
אולי את כבר יודעת מה ״צריך״ לאכול, אבל בסוף היום לא ברור לך למה שוב הגעת למטבח רעבה. אצלי, השלב הראשון הוא לא תפריט חדש. אני מבקשת ממך להסתכל על יום רגיל, כזה שיש בו סידורים, עבודה או נכדים, ולראות מתי את עוצרת לאכול ומתי את אוכלת תוך כדי משהו אחר. בלי לתקן. רק להכיר את היום שלך.
אפשר לכתוב במשך כמה ימים מה אכלת ובאיזו שעה, לצד שאלה פשוטה: האם הגעת לארוחה רעבה מאוד, או שהרעב היה נעים וברור? לא צריך לשקול כל עגבנייה. אם כוס קפה החליפה ארוחת בוקר, או שארוחת הצהריים נדחתה עד אחר הצהריים, זה מידע שעוזר להבין את הערב שלך. לפעמים דווקא שם מסתתרת התחושה שאת ״כל הזמן מנשנשת״.
שימי לב גם למה שקורה בין הארוחות. קערת שקדים על השיש, פרוסת גבינה בזמן הכנת ארוחת ערב או ביס מהעוגה ליד הקפה יכולים להיראות קטנים בנפרד. יחד, הם מטשטשים את ההבדל בין רעב לשובע. לפי קוד מטבולי, הכיוון הוא שלוש ארוחות ביום, בלי נשנושים ביניהן. לא כעונש, אלא כדי לתת לארוחות מקום ברור ביום שלך.
אני יודעת שיש ימים שלא נראים כמו הדף שעל המקרר. אם את חוזרת הביתה מאוחר, השאלה היא לא איך עמדת בתוכנית, אלא מה אפשר להכין גם ביום כזה. ביצים, ירקות חתוכים ופרוסת לחם יכולים להיות ארוחה שאוכלים בישיבה, במקום להתחיל לחפש משהו קטן בכל פעם שפותחים את המקרר. זו התחלה שאפשר לבדוק מול החיים עצמם.
איך בונים ארוחות שאפשר לחיות איתן
אחרי שהסתכלת על היום שלך, אפשר לעבור לצלחת. אני אוהבת להתחיל מחלבון בכל ארוחה, כי הוא עוזר לשובע וחשוב לשמירה על השריר. זו יכולה להיות חביתה בבוקר, דג בצהריים או קערת יוגורט סויה בארוחה שמתאימה לך. לידם אני מוסיפה ירקות בלי לספור אותם. תפוח אדמה ובטטה נחשבים לפחמימה, גם אם הם מגיעים מהירקן.
פחמימות לא צריכות להיעלם מהבית. בקוד מטבולי יש מקום לשלוש עד ארבע מנות פחמימה ביום, וגם פרי נספר כמנה. לרוב מדובר בפרי אחד או שניים ביום. יש מקום גם לארבע עד שש מנות שומן לאורך היום. אם קשה לך לדמיין איך זה נראה בצלחת שלך, לא צריך לפתור הכול בארוחה אחת. אפשר להתחיל מארוחה מוכרת ולראות מה חסר בה.
גם לסדר האכילה יש מקום: להתחיל בירקות, להמשיך לחלבון ולשומן, ולסיים בפחמימה. בארוחת שישי, למשל, זה יכול להיות סלט, אחריו דג עם טחינה, ורק אז אורז. את לא צריכה לאכול בטקס קבוע או לוותר על מה שאת אוהבת. זה פשוט סדר שאפשר לנסות, ולשים לב אם הוא עוזר לך לזהות מתי את שבעה.
אני נשאלת הרבה מה עושים עם קפה ופינוק. אם את שותה קפה עם חלב צמחי, חלב סויה הוא הבחירה שאני מעדיפה. במוצרי חלב, אני נוטה להעדיף מוצרי עיזים על פני מוצרי פרה אחרי גיל 40. שתייה מתוקה פחות מתאימה לכיוון הזה, אבל פינוק לא חייב להיות מחוץ לתמונה: בקוד המטבולי יש מקום לעד שלושה בשבוע. אם תרצי לקרוא איך העקרונות האלה מתחברים, כתבתי על כך בהקוד המטבולי.
אני יודעת כמה מעייף להרגיש שהגוף השתנה ושאף אחת לא נתנה לך הוראות חדשות. ירידה במשקל בגיל 60 לא מחייבת להתחיל במלחמה מול האוכל. אפשר להתחיל בארוחה אחת, בישיבה, ולבדוק מה עוזר לך להגיע לארוחה הבאה בלי רעב שמנהל אותך. אני רואה כמה הקשבה כזאת יכולה לשנות את הדרך שבה את מסתכלת על עצמך.
חשוב לי לומר שהמידע כאן הוא חינוכי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. אני נטורופתית והרבליסטית קלינית, לא רופאה. אם יש לך מצב רפואי כלשהו או שאת נוטלת תרופות, מומלץ להתייעץ עם הרופא שלך לפני כל שינוי משמעותי בתזונה או באורח החיים.
רוצה עוד טיפים לאיזון הורמונלי?
השאירי מייל ותקבלי תוכן מעשי לירידה במשקל ואיזון אחרי גיל 40, ישירות אלייך.
רוצה ליישם את זה בגוף שלך?
הקוד המטבולי לוקח אותך צעד צעד לשחרר את התקיעות במשקל אחרי 40, מהבית ובקצב שלך, בלי דיאטות מייסרות.