טניה פינקלנטורופתית · הרבליסטית קלינית
→ חזרה לחדשות ולמאמרי העומק

טניה פינקל · נטורופתית והרבליסטית קלינית

הורמונים ועלייה במשקל אחרי גיל 40: ארבעה הורמונים שכדאי להכיר

קריאה של 6 דקות

את אוכלת כמו שאכלת תמיד, ובכל זאת המכנסיים לוחצים יותר באזור הבטן. אולי כבר הורדת לחם, ויתרת על ארוחת ערב, ועדיין נדמה שהגוף לא משתף פעולה. אני שומעת את התסכול הזה מנשים רבות שמגיעות אליי, ואני רוצה שתדעי שהוא לא מעיד על חוסר משמעת. הורמונים ועלייה במשקל קשורים זה בזה, אבל הקשר הזה לא אומר שאת צריכה להילחם בגוף שלך. אפשר להתחיל מלהבין מה השתנה, ואז להסתכל אחרת על מה שיש בצלחת שלך.

הורמונים ועלייה במשקל: למה הגוף מגיב אחרת אחרי גיל 40

אחרי גיל 40, ולעיתים עוד קודם, יש נשים שמרגישות שההרגלים הישנים כבר לא עובדים באותה דרך. השינויים סביב גיל המעבר עשויים להשפיע על פיזור השומן ועל הדרך שבה הגוף מגיב לארוחות. גם השינה, רמת הפעילות ומסת השריר נכנסות לתמונה. לכן אני נזהרת מהסברים שמטילים הכול על הורמון אחד, או על חוסר כוח רצון.

אני רואה נשים שמנסות לפתור את התקיעות באמצעות פחות ופחות אוכל. בבוקר קפה, בצהריים סלט קטן, ובערב רעב שמוביל לעמידה מול המקרר. זה לא מפתיע. אכילה מעטה מדי עלולה לגרום לגוף להוציא פחות אנרגיה ולהקשות על שמירה על מסת השריר. היא גם יכולה להפוך את האוכל למחשבה שמלווה אותך כל היום.

כדי להבין מה קורה, אני אוהבת להסתכל על ארבעה הורמונים שמשתתפים בוויסות האנרגיה והתיאבון: אינסולין, אסטרוגן, קורטיזול ולפטין. הם לא פועלים כמו מתג שקובע אם השומן נשמר או משתחרר. הם מגיבים למה שאת אוכלת, למתח שאת חווה ולשינויים בגוף לאורך השנים. ההיכרות איתם עוזרת לי להסביר למה עוד דיאטה מחמירה היא לא בהכרח התשובה.

בקוד מטבולי אני מתחילה דווקא מסדר פשוט בארוחות, ולא מחיפוש אחר מאכל אחד ש״מתקן הורמונים״. הבסיס הוא שלוש ארוחות ביום, עם חלבון בכל ארוחה, בלי נשנושים ביניהן. זה לא אומר להתעלם מרעב או להסתפק במעט. המטרה היא לתת לגוף ארוחה מספקת ולשים לב איך את מרגישה עד הארוחה הבאה.

אינסולין: מה קורה לסוכר אחרי הארוחה

אולי מוכרת לך הנפילה הזאת של אחר הצהריים: אכלת משהו קטן ומהיר בצהריים, וכעבור זמן קצר את מחפשת משהו מתוק ליד הקפה. זה רגע שקל לפרש כחולשה. אני מעדיפה לשאול מה היה בארוחה, והאם היא באמת השביעה אותך. לא תמיד התשובה נמצאת במה שאכלת אחר כך, אלא במה שהיה חסר קודם.

אינסולין הוא הורמון שעוזר לסוכר שבדם להיכנס לתאים, שם הגוף יכול להשתמש בו לאנרגיה. אחרי אכילה רמתו עולה באופן טבעי. הבעיה אינה עצם העלייה, אלא מצב שבו הארוחות לאורך היום מקשות עלייך לשמור על שובע ועל רמות סוכר יציבות יחסית. גם נשנוש תכוף יכול להקשות עלייך לזהות מתי את רעבה ומתי את שבעה.

נניח שאת מכינה ארוחת צהריים בבית: סלט חתוך, ביצים, מעט טחינה ופרוסת לחם. אני מציעה להתחיל בירקות, להמשיך לחלבון ולשומן, ולאכול את הלחם בסוף. זה סדר שקל לנסות בלי להוציא מהצלחת את הפחמימה שאת אוהבת. הוא עשוי למתן את העלייה בסוכר אחרי הארוחה, במיוחד אם זו ארוחה מספקת ולא סלט שנשארים רעבים אחריו.

לפי קוד מטבולי, פחמימות הן חלק מהיום ולא משהו שצריך לפחד ממנו. הכיוון הוא שלוש עד ארבע מנות ביום, כולל פירות, שאחד או שניים מהם יכולים להשתלב ביום שלך. אני לא רוצה שתתחילי לספור כל ביס בחרדה. אם את מרגישה צורך במתוק זמן קצר אחרי ארוחה, כדאי קודם לבדוק אם היה בה מספיק חלבון ואם אכלת בכמות שמתאימה לך.

אסטרוגן וקורטיזול: השינויים בגוף והעומס של היום־יום

יש ימים שבהם הבטן מרגישה אחרת, גם בלי ששינית דבר בתפריט. השינויים ברמות האסטרוגן סביב גיל המעבר יכולים להשפיע על המקום שבו הגוף נוטה לאגור שומן, ולעיתים גם על תגובתו לאינסולין. זו אחת הסיבות שהשיחה על הורמונים ועלייה במשקל נעשית נפוצה דווקא בשנים האלה. אבל שינוי בגוף אינו אבחנה, והוא לא מספר לבדו מה קורה אצלך.

קורטיזול קשור לתגובת הגוף למתח. הוא נחוץ לנו, ורמתו משתנה במהלך היום. תקופה עמוסה, שינה לא טובה או דאגה מתמשכת יכולות להשפיע על הרעב, על הבחירות שלנו באוכל ועל ההרגשה הכללית. אני פוגשת נשים שמחזיקות יום שלם על קפה וכמעט בלי אוכל, ואז כועסות על עצמן כי בערב קשה להן לעצור. בעיניי, זו לא נקודת פתיחה הוגנת.

מה אפשר לעשות עם זה ביום רגיל, שבו אין לך אפשרות למחוק את העומס מהיומן? קודם כול, לא להוסיף עליו דיאטת רעב. להכין ארוחה שאפשר לשבת ולאכול, גם אם זו חביתה עם ירקות ולחם, ולתת לשובע מקום. ההורמונים לא דורשים ממך יום מושלם. הם מזכירים לי לשאול איך נראים הימים שלך באמת, לפני שאני מציעה לשנות את הצלחת.

לפטין: למה קשה להרגיש שובע גם אחרי שאכלת

את מסיימת ארוחה, מפנה את הצלחת, ועדיין מחפשת משהו קטן במטבח. זה יכול להיות מתסכל במיוחד אם אכלת אוכל שהגדרת לעצמך כ״בריא״. אני רוצה שתדעי שתחושת שובע אינה מבחן אופי. לפטין הוא הורמון שמשתתף בהעברת מידע על מאגרי האנרגיה של הגוף אל המוח. הוא חלק מהתמונה, אבל אי אפשר לדעת מה קורה איתו אצלך רק לפי החשק לפתוח את המקרר.

הגוף לא קורא את התפריט שכתבת לעצמך בבוקר. הוא מגיב גם למה שאכלת בפועל, לכמה ישנת ולאופן שבו עבר היום. אם ארוחת הצהריים הייתה כמה עלי חסה ועגבנייה, לא מפתיע שתחשבי על אוכל שוב כעבור שעה. לפני שאת מסיקה שהשובע שלך ״מקולקל״, שווה לבדוק אם הארוחה הייתה מספיק גדולה ואם היה בה מקור לחלבון.

יש גם הבדל בין רעב שמתעורר בגוף לבין רצון להפסקה. את חוזרת הביתה אחרי יום צפוף, פותחת את הארון ומחפשת משהו פריך עוד לפני שהורדת נעליים. אני לא מציעה להתעלם מהרצון הזה. נסי לעצור ולשאול: מתי אכלתי ארוחה של ממש, ומה חסר לי עכשיו? לפעמים התשובה היא אוכל. לפעמים את צריכה כמה דקות שקט, לצד ארוחה שתגיע אחר כך.

השיחה על הורמונים ועלייה במשקל לא צריכה להפוך כל תחושת רעב לחשד שמשהו אצלך אינו תקין. אני מסתכלת קודם על הדפוס היומי: האם יש ארוחות שאפשר לסמוך עליהן, והאם את נותנת לעצמך לאכול עד שאת שבעה בנחת. אכילה מעטה מדי לאורך זמן עלולה לגרום לגוף לצמצם את הוצאת האנרגיה ולהגביר את העיסוק באוכל. עוד קיצוץ בצלחת אינו תמיד התשובה.

איך אני מסדרת את הצלחת בלי לאכול פחות מדי

אני מתחילה משלוש ארוחות ביום, בלי נשנושים ביניהן, אבל לא מבקשת ממך להחזיק מעמד על ארוחות זעירות. קוד מטבולי הוא דרך לתת לארוחות מבנה שאפשר לחיות איתו. בכל ארוחה אני מחפשת מקור לחלבון שישאיר אותך שבעה, ולצדו אוכל שאת אוהבת לאכול. אם הבוקר שלך מתחיל ביוגורט, למשל, אפשר לבדוק אם הוא משביע אותך באמת או שאת שוב רעבה בדרך לעבודה.

בארוחת ערב פשוטה זו יכולה להיות צלחת עם ירקות חתוכים, טונה או חביתה, מעט שמן זית ותפוח אדמה. הירקות יכולים לתפוס מקום נדיב בצלחת. תפוח האדמה נחשב מנת פחמימה, אף שהוא ירק, והשמן נספר כחלק ממנות השומן. הכיוון הוא ארבע עד שש מנות שומן ביום, בלי צורך להפוך כל כפית לשאלה שמלווה אותך עד השינה. אני מעדיפה שתלמדי להכיר את הצלחת שלך ולא לפחד ממנה.

אם את שותה קפה עם חלב צמחי, חלב סויה הוא הבחירה שאני נוטה להעדיף. במוצרי חלב, אחרי גיל 40 אני מעדיפה לרוב מוצרי עיזים על פני מוצרי פרה. אלה אפשרויות, לא חובה להחליף בבת אחת את כל מה שיש במקרר. גם מקום לפינוק נשאר: עד שלושה פינוקים בשבוע, מתוך בחירה, בלי להרגיש שארוחה אחת מחקה יום שלם. שתייה מתוקה, לעומת זאת, אני לא ממליצה להכניס להרגל היומי.

אם תרצי לראות איך העקרונות האלה מתחברים לארוחות של יום שלם, כתבתי עליהם בהקוד המטבולי. אצלי המטרה אינה שתאכלי פחות ככל האפשר, אלא שתוכלי לזהות מתי הצלחת מחזיקה אותך ומתי היא משאירה אותך רעבה. לפעמים שינוי קטן הוא להכין מראש ביצים קשות למחר, כדי שלא תגיעי לצהריים עם קפה בלבד. זו התחלה שאפשר לבדוק בתוך החיים שלך.

אם הגוף שלך מרגיש אחר מבעבר, מותר לך להיות מתוסכלת. אני רואה כמה מאמץ נשים משקיעות בניסיון לעשות הכול ״נכון״, וכמה מהר הן מאשימות את עצמן. את לא צריכה לנצח את הרעב שלך. את יכולה להתחיל בלהקשיב לו, לאכול ארוחות שמספקות אותך ולבחור מה מתאים לך בלי עונש על כל בחירה.

חשוב לי לומר שהמידע כאן הוא חינוכי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. אני נטורופתית והרבליסטית קלינית, לא רופאה. אם יש לך מצב רפואי כלשהו או שאת נוטלת תרופות, מומלץ להתייעץ עם הרופא שלך לפני כל שינוי משמעותי בתזונה או באורח החיים.

רוצה עוד טיפים לאיזון הורמונלי?

השאירי מייל ותקבלי תוכן מעשי לירידה במשקל ואיזון אחרי גיל 40, ישירות אלייך.

רוצה ליישם את זה בגוף שלך?

הקוד המטבולי לוקח אותך צעד צעד לשחרר את התקיעות במשקל אחרי 40, מהבית ובקצב שלך, בלי דיאטות מייסרות.